עיקרי דברי אריק פינטו, מנכ"ל הבנק, בועידת הזדמנויות כלכליות, מהיום

26.02.18

המונח "הזדמנויות" מעצם טבעו מתייחס לעתיד, אולם אי-אפשר לדבר על העתיד ולנתח את הפוטנציאל הטמון בו, מבלי להתייחס תחילה להווה. אנחנו חיים בתקופה של הרבה כותרות והרבה אי-ודאות, בעולם ובישראל. ולמרות זאת, ממשלות, אנשי עסקים ואזרחים ממשיכים לחפש הזדמנויות ולהתכונן לעתיד.

אני אופטימי לגבי העתיד שלנו כאן.

ישראל היא מדינה חזקה ומתקדמת, בעלת משטר דמוקרטי יציב ומערכת משפטית הנהנית מיוקרה ואמון. התוצר לנפש נמצא בהלימה עם מדינות אירופיות מתקדמות, וצפוי להגיע לכ-40 אלף דולר לשנה בתחילת העשור הקרוב. ישראל מוּכֶּרֶת בכל העולם כמעצמת חדשנות וכמרכז טכנולוגי עולמי.

שיעור הצמיחה שלנו, העומד על כ- 3.5% לשנה, גבוה ביחס לכלכלות המפותחות, בהן הוא מגיע לכ-2.2% בממוצע לשנה. שיעור האבטלה נמוך ומגזרים נוספים נכנסים לשוק העבודה.
הנתונים החיוביים הללו פותחים בפנינו חלון הזדמנויות להכנת המשק והחברה בישראל להתמודדות עם האתגרים של העשורים הקרובים.

היותנו משק עם הרכב אוכלוסייה צעיר יחסית ועם שיעור גידול אוכלוסייה גבוה אל מול המדינות המפותחות האחרות, מהווה יתרון יחסי עם פוטנציאל גדול להמשך השיפור ברמת החיים. נתונים אלה יוצרים פוטנציאל צמיחה עצום, ויש לנו גם הזכות וגם החובה לנצלו ולממשו. וכשאני אומר "לנו", אני מתכוון לכולנו: גם למגזר העסקי, כולל המוסדות הפיננסיים ובראשם הבנקים, וגם לממשלה.

המשימה הלאומית הראשונה היא פיתוח תשתיות מתקדמות בתחומי התחבורה, האנרגיה, הבריאות, השירותים הציבוריים והחינוך. פיתוח מואץ הוא המפתח החשוב ביותר לעידוד צמיחה בת-קיימא, לצמצום הפערים הכלכליים והחברתיים, ולהבטחת מקומה של ישראל בין המדינות המתקדמות בעשורים הקרובים.

פיתוח תשתיות לאומיות הוא אתגר אדיר, המחייב חזון עתיר מעוף, תכנון רב-שנתי ולא פחות חשוב מכך - השקעות בסדר-גודל ענק.
מבחינה זו, כדאי לקחת דוגמה מארה"ב, למרות ההבדלים בגודל ובמבנה בין שתי המדינות.

בשבוע שעבר הציג נשיא ארצות הברית תוכנית השקעה בתשתיות הלאומיות לעשר שנים, שהיקפה לא פחות מ-1.5 טריליון דולר, כאשר מתוך סכום זה, רק מאה עד 200 מיליארד דולר יגיעו מתקציב הממשלה הפדרלית, והיתרה בסך 1.3 טריליון - מתקציבי הממשלים המקומיים והמגזר הפרטי.

כספים אלה יושקעו בשדרוג של תשתיות כבישים, רכבות, נמלי תעופה,  ומערכות תקשורת, כאשר תרומת הממשלה תתבטא לא רק בהשקעות, אלא גם בתמריצים לחברות פרטיות, בצורה של מיסוי נמוך, פחת מואץ והקלות רגולטוריות, שישפרו באופן משמעותי את הכדאיות הכלכלית של השקעה בתשתיות.

ואצלנו, החשב הכללי הכריז בשנה שעברה על תוספת של 20 מיליארד שקל בשנה לפיתוח תשתיות,  אך דעתי היא שיש להגדיל את היקפה, להאיץ את הקצב, ובעיקר - לקבוע יעדים מאתגרים כבר לשנה הנוכחית ולא רק לעתיד היותר הרחוק.

בנק הפועלים מילא בעשורים האחרונים תפקיד מרכזי בבניין התשתיות של מדינת ישראל. עד היום מימַנּוּ עשרות פרויקטים בהיקף כולל של 40 מיליארד שקל, ובהם כביש חוצה ישראל, הרכבת הקלה, פיתוח מאגר הגז תמר; הקמת עשרות שדות סולאריים ותחנות כוח; הקמת עיר הבה"דים ועוד. אני משוכנע שגם ב-70 השנים הבאות ימשיך בנק הפועלים להוות שחקן מרכזי בבניינה, פיתוחה וקידומה של מדינת ישראל!

לצד פיתוח תשתיות לאומיות, הנושא הכלכלי-חברתי מס' 1 במשק הישראלי בשנים האחרונות, הוא מחירי הדיור הגבוהים והאתגר שעומד בפני צעירים ומחוסרי דיור בבואם לרכוש דירה ראשונה.
גם אם לאחרונה ראינו התמתנות בקצב עליית מחירי הדיור, רמת המחירים עדיין מאוד גבוהה. יש מי שסבור שההאטה בהתחלות הבנייה תביא השנה לעליות במחירי הדירות. אך להערכתנו, האטה זו היא זמנית בלבד.

ממשלת ישראל מגלה רגישות רבה לנושא זה, ומשקיעה מאמצים ראויים לציון בבלימת העלייה במחירי הדיור, בעיקר באמצעות תוכנית "מחיר למשתכן". אנחנו מעריכים שהתחלות הבנייה ישמרו על רמה גבוהה יחסית, וכי קצב מכירת הדירות יגדל ככל שתתקדם תוכנית "מחיר למשתכן" – ואיתו גם היקף המשכנתאות.

בנק הפועלים אחראי לשליש (!!) מהמימון לדיור במדינת ישראל. אנו מממנים כיום כ-500 פרויקטים למגורים, שמהווים תוספת של כ-30 אלף יחידות דיור, ובנוסף מממנים בנייה ושדרוג של כ-450 נכסים מניבים, ואף יצאנו בתוכנית מיוחדת שמציעה מימון בתנאים מיוחדים לזוכי תוכנית "מחיר למשתכן".

הנושא השלישי שמייצר הזדמנות לצמיחה במשק הוא מגזר העצמאים והעסקים הקטנים. השקעות בפיתוח במגזר זה הן מפתח עיקרי להגדלת הצמיחה והפריון במשק. אחת הבעיות החריפות ביותר המעיקה על מגזר זה היא חוסר יציבות, הגורמת לכך שרבבות עסקים קטנים נסגרים לאחר פחות משלוש שנות פעילות, תוך גרימת הפסדים משמעותיים לבעליהם, ולפעמים גם למוסדות שהעניקו להם אשראי.

ככל שיגדל מספר העסקים הקטנים היציבים, כך תגדל יציבותו הכללית של המשק, תגבר התחרות ויירד יוקר המחיה. 
בירכנו על הקמת הוועדה לקידום עצמאים ועסקים קטנים, ואני מקווה שתימצא הדרך למלא את הבטחת שר האוצר כי כבר בשנת 2019 יופנו המקורות התקציביים הדרושים ליישום מהיר ויעיל של מסקנות הוועדה.

אנו בבנק הפועלים משרתים מאות אלפי עצמאים ועסקים קטנים, ומשקיעים משאבים רבים בהקצאת כל השירותים והכלים אשר יאפשרו להם לנצח את הסטטיסטיקה, לשגשג ולצמוח. ממימון בהיקף של יותר מ-30 מיליארד שקל, כולל קרנות אשראי ייחודיות כמו "קרן פועלים לעסקים" שהקמנו עם חברת כלל ביטוח, דרך אלפי עסקים אשר לקחו חלק במיזמים כמו "המרכז לליווי עסקים", המציע עשרות הרצאות מקצועיות בפריסה ארצית ע"י מיטב המומחים, ביחד עם ארגון להב וקרן שכ"ל, במטרה לשפר את יכולותיהם העסקיות של בעלי העסקים הקטנים.

לתחום הפוטנציאל וההזדמנויות שמדינת ישראל חייבת לזהות ולנצל שייך נושא הקרוב לליבי במיוחד - החינוך. מצב האינדיקטורים החברתיים הוא לא מלהיב, במיוחד בהשוואה למדינות אחרות ב- OECD. לשיפור במערכת החינוך יש פוטנציאל גדול לתרום משמעותית לשיפור המצב החברתי בישראל.

גם אם זה יחייב אותי לחזור על עצמי, אעשה זאת בכל הזדמנות, בכל התכנסות, בכל מעמד: החינוך הוא האתגר הלאומי החשוב ביותר.
הממשלה חייבת לטפל בו בצורה כלל-מערכתית, ומשמעות הדבר - ואני מדגיש זאת בכל לשון של הדגשה ובאופן הבהיר והברור ביותר - דרישה בלתי-מתפשרת לעמידה בקריטריונים בינלאומיים במקצועות הליבה. דרישה זו חייבת לחול על כל המגזרים ללא יוצא מן הכלל, משום שהיא תנאי שאין בלעדיו להכשרת צעירים מכל המגזרים לכניסה לשוק העבודה במשרות מכניסות, המאפשרות להקים משפחות ולקיימן.

ההשקעות בחינוך הן שהעניקו את הבסיס למצב המצוין בתחומי הטכנולוגיה, שממנו נהנה המשק הישראלי, אבל מי שחושב שהיוקרה והמעמד של ה"סטארט-אפ ניישן" מובטחים לנו לנצח טועה. אם הישגי החינוך הישראלי ימשיכו לפגר אחרי מדינות אחרות, לא יעבור זמן רב וגם המשק שלנו יתחיל לפגר אחרי אותן מדינות.

לסיום, חשוב לזכור כי כאשר מדובר על יעדים לאומיים, המפתח להצלחה הוא תכנון לטווח ארוך. תכנון כזה אפשרי רק כאשר קיימים תנאים תומכים לכך, ובזה אני מתכוון בעיקר ליציבות ולמידה סבירה של ודאות.
למותר לציין שכל תכנון חשוף לתהליכים ולהשפעות שאינם ניתנים לצפייה מראש, אבל על מנת לתכנן ביעילות יש לשאוף להגביר את הוודאות ככל האפשר, ולשם כך דרושה יציבות בעיקר בכללי המשחק.
לצערי, חוסר הוודאות בתחומים רחבים של חקיקה ורגולציה מייצר תנאים שאינם תומכים, אלא להפך - מפריעים ומעיקים.
תופעה זו בולטת במיוחד בתחום העיסוק שלי - הבנקאות. גם בשנת 2018 נמשך מבול של חקיקה ורגולציות חדשות בתחום הבנקאות בישראל.

מבול זה נובע בחלקו מאי-הבנה, ולפעמים אף מֵעוֹיְנוּת, כלפי הבנקים והתפקיד שהם ממלאים במשק מפותח. החקיקה והרגולציה המיותרות כרוכות בעלויות עצומות, בבזבוז כספי ציבור ללא צורך, ובהקמת חומות ביורוקרטיות שמסרבלות ומאיטות תהליכים כלכליים קונסטרוקטיביים.

אני רוצה לומר בצורה הברורה ביותר: אנחנו לא נגד רגולציה! להיפך, כולנו מבינים שרגולציה מסייעת גם ליצירת משטר של תחרות הוגנת, אשר הינה אחד הכוחות החשובים בהנעת ארגונים כלכליים להתחרות ע"י שיפור הצעת הערך ללקוחות. אלא שמבול הרפורמות, ההוראות הרגולטוריות והחוקים החדשים, חדשות לבקרים, פשוט איננו מאפשר תכנון לטווח ארוך, שהוא תנאי ליכולת שלנו לצמוח ולשרת את המשק בצורה יציבה ובריאה.

אני רוצה לסיים את דברי עם מסר אופטימי, שהוא בעיני החשוב ביותר, ובו אני מאמין בכל ליבי: המשק הישראלי חזק, יציב וצומח. המערכת הבנקאית הישראלית הוכיחה בשנות משבר חוסן שמדינות רבות מתקנאות בו, ישראל עדיין נהנית מעוצמה טכנולוגית ומחדשנות בלתי-רגילה, ובסך הכל – יש לנו ארץ נהדרת.