תעשיינים רבים בישראל מוצאים את עצמם בימי הקורונה מול אתגר שטרם חוו. הלוואה ייחודית לחברי "קרן הדדית", בשווי 150 מיליון שקל, נולדה כדי לעזור להם לצלוח את התקופה

בזמן מלחמת יום הכיפורים יואב גזית (61), המנכ”ל והבעלים של חברת התמרוקים "בי פור יו", היה עדיין נער, אבל הזיכרונות ממנה עדיין טבועים בו היטב. "בפרספקטיבה שלנו זה נמשך נצח, אבל בסופו של דבר אלה היו 17 ימים אינטנסיביים של לחימה", הוא משחזר. "באותם ימים זה היה נראה לנו כמו המשבר הכי קשה שמדינת ישראל תחווה אי פעם. המשק היה במיתון, אחוזי האבטלה עלו. יחד עם זאת, כשאני מסתכל על היום – זה הרבה יותר גדול ממה שקרה אז".


למה אתה מתכוון?

"כשנכנסנו לגל הראשון של הקורונה הייתה אווירה שאחרי פסח הכל ייגמר. אמרנו לעצמו שיהיה בסדר, נשב כמה ימים בבית, לא נפגוש משפחה וחברים בחול המועד – ונחזור לעבודה. היום כבר ברור שאין תאריך תפוגה לטירוף הזה. בחורף הקרוב כל מי שיעשה אפצ׳י ייחשד מיד כחולה קורונה. זה מצב של איבוד שליטה, אני לא זוכר ימים כאלה”.

מלבד ניהול חברה עם פעילות בינלאומית, מכהן גזית כבר יותר משני עשורים כיו”ר ענף התמרוקים בהתאחדות התעשיינים. ממרום ניסיונו, הוא מדבר על משבר חסר תקדים ברמה הבינלאומית. "עברנו מלחמות בלבנון, עברנו את עופרת יצוקה והמבצעים הגדולים של צה"ל", הוא אומר, "אבל גם בזמן שישראל שותקה, העולם המשיך לפעול כרגיל. הפעם הכל נעצר בכל המדינות. אני חושב שהפעם האחרונה שבה העולם היה בכזה שוק הייתה מלחמת העולם השנייה".


אז פעילות החברה מושבתת כרגע?

"אני מחלק את פעילות החברה שלנו לשניים. בשוק המקומי כמעט ולא נפגענו. אבל באירופה כמעט שלא קונים קוסמטיקה, ולצפון אמריקה אי אפשר בכלל להגיע. לפי תוכנית העבודה שלנו, בשנה הקרובה נמכור יותר בישראל מאשר בכל שנה אחרת. הייצוא זה המקום שבו חטפנו הכי חזק. המשמעות היא מיליוני דולרים". 


הלוואה ייחודית למשבר הקורונה

גזית לא לבד כמובן במצוקה שיצרה המגפה. מאות תעשיינים ישראלים מביטים מדי יום בתסכול במספר החולים העולמיים שלא מפסיק לעלות – ולא יודעים מהיכן תגיע הישועה. איציק צאיג, יו"ר קרן הדדית שנוסדה ב-1967 על ידי התאחדות התעשיינים, מכיר את המצוקה מקרוב. "יש לנו אלפי תעשיינים בהתאחדות ומאות חברים בקרן", הוא מספר. "במקור הקרן נפתחה כדי לעזור למפעלים שנקלעו למצוקה בגלל שביתות חוצות משק, אבל עם השנים היעדים שלה השתנו. בעקבות המשבר של 2008 יצאנו למכרזים וניהלנו משא ומתן עם הבנקים, כדי לסייע למפעלים קטנים ובינוניים לקבל אשראי בתנאים מועדפים".


איזה הלוואות יכולות להיות רלוונטיות למשברים כאלה?

"בימים רגילים יש לנו הלוואות לציוד ושדרוג טכנולוגי של עד 15 מיליון שקלים לתעשיין, למשך תקופה של עד 12 שנים. ההלוואה ניתנת בריבית טובה עם בטוחות של הקרן וערבות אישית של בעלי המפעל. נתנו עד היום עשרות מיליוני שקלים בהלוואות לתעשיינים שונים, והיד עוד נטויה. בעקבות משבר הקורונה יצרנו הלוואה ייחודית בשווי כולל של 150 מיליון ש”ח, שהמטרה שלה היא לסייע לתעשיינים לצלוח את התקופה”.

ההלוואה, שניתנת לחברי הקרן באמצעות בנק הפועלים, מסייעת בתחום ההון החוזר והשקעות בציוד ושדרוג טכנולוגי. היא מיועדת למי שחברים בקרן לפחות שנה, או בעלי ותק של שלוש שנים לפחות בהתאחדות התעשיינים.

• סכום המקסימום הוא 2.8 מיליון ש”ח או עד 10% מהמחזור העסקי השנתי של החברה.
• תקופת ההלוואה: עד חמש שנים, עם אפשרות של גרייס. 
• ריבית: פריים 0.9+
• הקרן מעניקה ערבות בסך 70% מההלוואה, הלווה מוסיף 15% נוספים ובעלי המפעל מעניק ערבות אישית על הסכום כולו

מה המשמעות המיוחדת של ההלוואה הזאת בימי הקורונה?

"היא מעניקה לתעשיין מסגרת נוספת על זו של הבנק. יש בה תנאים טובים וריביות מועדפת, ומימוש הזכאות קל ופשוט. כל מה שצריך לעשות הוא לגשת לקרן, אנחנו נבחן את תנאי הבקשה ונמליץ לבנק – שיקבע את הסכום הסופי בהתאם לשיקוליו. התעשיין מקבל את הזרקת החמצן שהוא זקוק לה”. 


להישאר על הרגליים

אחד מהתעשיינים שכבר נעזר בהלוואה הוא גזית עצמו. “כבר ביום הראשון של המשבר, עוד בחודש מרץ, הבנתי שאני צריך להתארגן כי אף אחד לא יעשה את זה בשבילי", הוא אומר. "הלכתי לרואה החשבון שלי, והוא לא הבין למה אני מבקש אשראי כשהקופה עוד מלאה במזומנים. הסברתי שאני צופה פני עתיד. הקדמתי את הדו”חות הכספיים, עשיתי מאזנים, באתי מסודר מאוד לבנק ולקרן. הם לא האמינו שהגעתי מאורגן עד כדי כך".


למה פנית דווקא לקרן?

"אני מכיר את הקרן הזאת עוד משנת 2009, ועובד איתה שנים ארוכות. למעשה, זה מקור המימון היחיד שלי עד היום. חוץ ממנה אין לי הלוואות אחרות. נוח לי מאוד לעבוד איתם, ההלוואות ניתנות לטווח ארוך, יש שיח ותנאים טובים ואין סיבה ללכת למקום אחר".


ומה עם המדינה? היא מפצה גם את התעשיינים עכשיו.

"כבר מההתחלה צפיתי שיהיה קשה מאוד לקבל אשראי בערבות המדינה. גם כשראיתי את ההבטחות בטלוויזיה, ידעתי שיהיו הרבה דיבורים אבל בשורה התחתונה מעט מאוד כסף. בחודשיים הראשונים זה באמת היה מתסכל ומייאש מאוד, מאז זה קצת השתפר. יש תובנה אחת שלמדתי בחיים האלה, שלדעתי רלוונטית יותר מהכול לימי הקורונה האלה: פעם, כשהייתי קטן, היינו רואים קרבות איגרוף בטלוויזיה והם תמיד היו נגמרים בנוקאאוט. עד שהיריב לא נופל, לא נגמר הקרב. היום כל מה שצריך לדעת זה לחטוף ולהישאר עומדים. רק ככה מנצחים את הדבר הזה”.