יריד העמותות - האנשים שמאחורי היריד

לכל אחת מכ-30 העמותות שישתתפו החודש ביריד העמותות, יריד המתנות השנתי שמארגן בנק הפועלים, יש סיפור מיוחד. ולכל אחד מהחברים בעמותות האלה, או המשתתפים בפעולותיהן, יש סיפור משלו. לקראת האירוע, שיתקיים בסוף השבוע 23-24.9 בבניין ההנהלה ברחוב יהודה הלוי 63 בתל אביב, אנחנו מביאים כאן שלושה סיפורים של אנשים מעוררי השראה. אנשים יוצרים, במלוא מובן המילה.


על הבמה אפשר לעשות הכל
התיאטרון והשירה ממלאים את חייה ואת לבה של בלה הובר מכפר עידוד, קהילה בה גרים אנשים עם קשיי למידה, תפקוד והסתגלות.
בלה עוסקת שנים במשחק ובשירה, מופיעה בחוג תיאטרון ובמקהלה בכפר, וגם בהצגות המועלות ברחבי הארץ. יש לה אפילו רזומה טלוויזיוני, הודות לתפקידים קטנים בשתי סדרות, "הכל דבש" ו"חסמב"ה". "המשחק על הבמה נותן לי סיפוק כי אני יכולה לעשות בו דברים שאני לא עושה בדרך כלל", היא אומרת בחיוך. "לדוגמה, להכות מישהו – אבל לא באמת, רק בהצגה". במוזיקה, בלה מעדיפה יצירה ישראלית, כולל ים תיכונית, ו"פחות מתחברת למוזיקה לועזית".
התחושות שלה בהופעות נהדרות. "זה הכי כיף בעולם", היא מודה ומספרת על תגובות רבות וטובות שהיא מקבלת מצופים. ההופעות בטלוויזיה, כמובן, גרפו התלהבות לא מעטה. 
חשיבות מיוחדת בלה מייחסת לחשיפה בפני קהל שאינו נמנה עם האוכלוסייה שלה. "כשאנשים רגילים באים לראות את ההצגות, הדעות שלהן משתנות", טוענת השחקנית. "הם באים עם דעה אחת – ויוצאים עם דרך אחרת". בלה מסבירה שלפני ההצגה, צופים רגילים נוטים לפקפק ביכולותיהם של בעלי מוגבלויות, אבל בסיום הם כבר מוחאים כפיים, ניגשים לשחקנים ומחמיאים. "זה משנה את התפיסה שלהם לגבי אנשים עם מוגבלות. הם מבינים שלכל אדם יש רגשות, וגם כשאנשים מוגבלים לא מראים את זה – הם מרגישים".


הרומן המעוצב עם הדרום
בני הזוג קרן ודניאל סינגר, מעצבת פנים ואדריכל, עזבו לפני שנה וחצי את מרכז הארץ ועברו לירוחם. משכה אותם לשם תוכנית של "יוצאים מהקופסא", עמותה המקדמת אמנים צעירים ומחברת אותם ואת יצירתם לקהילה במקומות שונים בארץ.
קרן ודניאל השתתפו בירוחם ב"מעבדת תרבות" בה לקחו חלק אמנים מהאזור וממקומות נוספים. לאחר סיום הפרויקט השניים פתחו סטודיו לעיצוב מוצרים באזור התעשייה בירוחם – והשתקעו במקום. הקונספט ביצירה של בני הזוג הוא מחדוש – מחזור וחידוש. "לקחת משהו שאין יותר מה לעשות בו, ולהפוך אותו למשהו אחר, חדש", מסבירה קרן. "לדוגמה, שעון שעשוי מקופסת שימורים, או אגרטל שהיה פעם נורה שרופה".
קרן מספרת על קשר מיוחד עם אנשי ירוחם, שבא לידי ביטוי בשיתוף פעולה עם עובדי המפעלים, שמספקים חומרי גלם וסיוע ("אין במרכז דבר כזה, שמפעל יקשיב לך, יפתח דלת, יגיד שמעניין אותו מה אתה עושה"), ובסדנאות לעיצוב ולמחדוש שבני הזוג מעבירים למבוגרים ולילדים.
החיבור הזה מועיל, לדעת קרן, לכל שותפיו. פעילות המעצבים הצעירים במקום מגבירה את המודעות לעיצוב ואת חשיבותו באזור הדרום, וגם מייצרת עבודה. "והאמנים הצעירים מרוויחים סביבת עבודה טובה ונעימה, ואנשים נהדרים לעבוד איתם".

שורשים של יצירה
אלמז, בשפה האמהרית, הוא יהלום. אלמז, בעברית, היא עמותה המטפחת אמנים יוצאי אתיופיה, העוסקים ביצירה אתיופית מקורית. פורנוס זרו מנתניה עלתה מאתיופיה בגיל שלוש, למדה הוראת תקשורת וקולנוע, ומזה עשר שנים היא פעילה באלמז. לאחרונה החלה לרכז בעיר מגוריה קבוצת נשים מיוצאות אתיופיה שעוסקות ברקמה אמנותית, מסורתית. קבוצות כאלה פועלות במקומות נוספים בארץ, ופורנוס שואפת לפתוח קבוצה בכל עיר.
"חשוב לשמר את עבודות האמנות של יוצאי אתיופיה, שקשה לבצע אותן כיום כי הן דורשות המון זמן וסבלנות", פורנוס אומרת. עבודות הרקמה והתפירה מבוצעות באופן מסורתי בידי נשים, בעוד שביצירת כלים, פסלים ואביזרים מקוריים עוסקים לעיתים גם גברים.  
העבודות הצבעוניות והמיוחדות הן חלק מאורח החיים שהיה נהוג בכפרים באתיופיה. באמצעות החשיפה של בני הדור הצעיר ליצירה הזו, פרנס מקווה לחזק את הקשר שלהם עם הדורות הקודמים ומורשתם. "אני, כילדה, חוויתי את זה בבית, אמי הייתה תופרת את השמלות ועושה איורי רקמה. בבגרות, ככה התחברתי מחדש להורים שלי, לדור שלהם, לתרבות".
ואם יוצאי אתיופיה מתחברים באמצעות האמנות שלהם לעצמם ולשורשיהם, שאר הישראלים יכולים להתחבר בדרך זו אל יוצאי אתיופיה ותרבותם. "אם תכירו כמה סבלנות, כמה דרך ארץ וכמה מקוריות יש ביצירה הזו – תדעו יותר על האנשים האלה, על דרך חייהם", פורנוס מסכמת.

 

לפרטים נוספים >>  yarid.ynet.co.il

כל המתנות שיוצעו למכירה באירוע יוצרו בידי חברי העמותות שמשתתפות בו, וכל ההכנסות מהמכירות יוקדשו לפעילות העמותות. בין היצירות: תכשיטים, בגדים, פריטי עיצוב, חפצי יודאיקה, יינות ועוד.

 

אירוע עמותות
WPS2, render time:1626 mSec